החלטה בתיק ה"פ 6164/07

אשר וסימה דניאל (משיבים 1 ו-2), היו בעלים של חלקה 74, גוש 30019 (ספר 228 דף 1008)  ברח' עין רוגל בירושלים ("הנכס"). המשיבים התקשרו בחוזה קומבינציה עם מר שמואל שם טוב, קבלן בניין ירושלמי ("הקבלן").

הקבלן התחייב לבנות על המקרקעין דירות מגורים ולהעניק למשיבים 1 ו-2 תמורת שני שליש מהחלקה, דירה במצב של "שלד" וכספים. לימים נקלע הקבלן למשבר כלכלי, מונו כונסים לנכסיו וזכויותיו בנכס נמכרו לאחרים. כתוצאה מהשתלשלות העניינים הבלתי צפויה, התקשרו משיבים 1 ו-2 ב-23.4.1991, בחוזה עם מר ירחמיאל אפלבוים ("המבקש") למכירת השלד של הבניין, על כל הצמוד אליו. לחוזה הרכישה צורפו תקנון מוסכם ותשריט של הבניין.

נקבע בחוזה כי המבקש רשאי לנצל כל הקלה באחוזי בנייה החלים על  הנכס ובלבד שישא במסים ובהיטלים הכרוכים בבנייה הנוספת:

" הקונה יוכל לנצל כל הקלה באחוזי בנייה הניתנים על המגרש ו/או סטייה כחוק בעבור עצמו ובלבד שישא על חשבונו בכל המיסים וההיטלים הכרוכים בכך" (סעיף 4 א' לחוזה).

הצדדים התחייבו לרשום את הבית כבית משותף, בתנאים הבאים:

" ליחידה המיועדת לבעלים יהיה צמוד החלק ברכוש המשותף כפי שמופיע בתשריט והתקנון המצ"ב וכי לקונה יהיו צמודים החלקים ברכוש המשותף כפי שמופיע בתשריט והתקנון. התקנון והתשריט הסופיים שיוכנו לקראת הרישום יהיו כפופים לשינויים שיבוצעו בבית במסגרת תוכניות שינויים מאושרות על ידי העירייה, וכן יהיו כפופים לתשריט ולתקנון הנזכרים בסעיף 5 ג להסכם",  (סעיף 8 ב לחוזה).

בסעיף 11 א לחוזה הביעו הצדדים רצון משותף להדיר רגליהם מבית המשפט:

" הצדדים מסכימים בזה להפנות לבורר כל סכסוכים ו/או חילוקי דעות ביניהם בקשר לאמור בהסכם זה, בכל עניין הקשור והנובע ממנו לרבות טענת אחד מהצדדים על ביטול או הפרת ההסכם או קביעת הנזקים וההוצאות שיגרמו לכל צד והכל כפי שייקבע על ידי הבורר".

הבורר שוחרר מהדין המהותי, סדרי הדין ודיני הראיות (סעיף 11 ב' ו-ה' לחוזה).

לימים מכרו דניאל את זכויותיהם במקרקעין למשפחת בוקסנבוים (משיבים  1-4). בין הצדדים הללו נתגלעה מחלוקת, אשר  הועברה לבוררות. הבורר, עו"ד ד"ר יעקב חסדאי, מונה על ידי ראש לשכת עורכי הדין ב-30.1.94.

בכתב התביעה שהוגש בבוררות, טען המבקש כי החוזה מה-23.4.91, הופר על ידי המשיבים וכי עליהם לפצותו ולסלק ידם ממקום החנייה הפתוח שמימין לנכס, להוסיף שטח של כ-12 מטר למבקש, לפנות את חדר ההסקה ושטחים נוספים השייכים למבקש.

בתביעה נגדית עתרו המשיבים, לפיצויים על נזקים שנגרמו להם על ידי המבקש ובקשו להוציא צו האוסר על המבקש:

" להשתמש ביחידת הדיור אשר הוקמה בגג הרעפים בניגוד להסכמים וסיכומים בין הצדדים ובניגוד להיתרי הבנייה המקוריים אשר על פיהם נרכשו שתי היחידות על ידי הנתבע שכנגד".

הבורר הנכבד ביקר מספר פעמים בנכס ושמע עדויות הצדדים. פסק בוררות מלא ומנומק ניתן ב-5.6.1998.

 הבורר סקר את מסכת היחסים בין השותפים והדגיש כי החוזה שכרתו ב-23.4.1991, היה קשה והוליד "פירות באושים". נדונו התחייבויות ותשלומים שהיו שנויים במחלוקת ונקבע כי ב-5.8.91 בוצע התשלום הסופי לסיום כל החיובים ההדדיים. הבורר הנכבד הגיע למסקנה כי שני הצדדים הפרו את החוזה ובנו ללא היתר כדין ומבלי לקבל את  הסכמת השכן.

הבורר נתן דעתו לבנייה הבלתי חוקית שבוצעה בנכס וקבע כי שני הצדדים עסקו בכך:

" כל אחד מהם הרחיב והגדיל את שטחי הבנייה בלא קשר לתנאי הרישיון. סופו של דבר, החריגות היו בולטות וברורות כל כך, שההסתבכות עם רשויות החוק הייתה בלתי נמנעת, וקיום סעיפי ההסכם המחייבים רישוי -  בלתי אפשרי".  (עמ' 9 לפסק הבוררות).

הצדדים חתמו על תקנון מוסכם (ללא תאריך) לרישום בית משותף, בהתאם לסעיפים 62 ו-63 לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969.  במהלך הבוררות נרשם הנכס בלשכת רישום המקרקעין ואולם רישום הבית המשותף לא הושלם עד היום.

בסיפא לפסק הבוררות נאמר: